ארכיון קטגוריה: שירים

זמן, החיים והמוות

הזמן של ההיריון עובר לאט
זמן הינקות מהר יותר
זמן הנעורים עוד יותר מהר
זמן הצעירים ממהר עוד
זמן הבגרות מהיר עד למאוד
זמן הזיקנה עובר במהירות הרבה ביותר.

המת כאילו נזרק מחוץ לממד הזמן.
אדם שמת אתמול כאילו מת 1000 שנה
בעצם למוות אין זמן
הנה רק אתמול מת האדם וכבר עברו מיליון שנה
למת, דקה אחת זה מיליון שנה.
גבריאל רעם, 4/10/15

מודעות פרסומת

התרחקות, התקרבות.

א. כילדים אנו מתרחקים מהורינו.
כמתבגרים אנו בתהליך של התנתקות.
כמבוגרים, מבקרים, לעיתים.

כהורים, אנו קשורים לילדינו.
כהורים למתבגרים – אנו מתייסרים עימם.
כהורים למבוגרים, אנו מייחלים מהם למגע אנושי.

הילדים במסע הרחק ורחוק מן המעיין ההורי.
ההורים במרוץ אחר הילד המתרחק.
שניהם נועדו למרדף האבוד: הילד, לצעדי ניכור מתמהרים,
ההורה לקריסה אל תוך הטרגיות הבודדה.

ב. ואז יום אחד, אנו הורים מזדקנים
ילדינו כבר הרחק הרחק מאיתנו.
והנה גם אנו כבר פחות במרדף אחריהם.
אלא במסלול אחר, הולכים מתקרבים להורינו.

מזמן הם לא איתנו.
אך מעולם לא היינו קרובים יותר.
וכל יום שעובר אנו מבינים אותם יותר
אנו איתם יותר. והם יותר ויותר עמוק בליבנו.

כל יום שעובר
כואב יותר, מתחרטים יותר:
על הריחוק, על הניכור,
על הנטישה.
**
5/4/14
גבריאל רעם

שני שירים

מבוגרים הם הילדים של החיים.

מבוגרים הם הילדים של החיים.
חסרי ישע ומבולבלים,
תועים הם בלבירינט של החיים.
ללא אב, ללא אם,
ללא דואג, ללא פורש חסות.

ילדים נטושים של החיים.
אלפי מכשפות נוהמות מאחורי העצים ביער המפחיד.
עוד מעט יבלע אותם הלילה הגדול.

המבוגרים הם הילדים של החיים.
חסרי ישע ומבולבלים טועים
בליברינט חייהם.
ללא אב, ללא אם
ללא דואג ללא פורש חסות.

אין אב, אין אם.
אין מי שיחזיק את היד הרועדת
בלילות המפחידים.
לילות שחוזרים,
שמתמשכים
שמתארכים.

ילדים של החיים.
הילדים האמיתיים.
יתומים של החיים,
דווקא כשצריך כל כך
אבא ואמא.
אמא…

————

מי יאהב?

כה רבים מאתנו חיים ואף מתים ללא אהבה.
ללא אח/ות תומכים, נפש סומכת, מישהו מודאג, מישהו כואב.
למי שנולד אין לדאוג, מיד יהיה מוקף באהבה ואהבה…
אך מי יאהב את הערירי המבוגר?
מי יהיה איתו בפחדיו, באימתו, בחרדותיו מוקף באין הגדל שמסביבו.
מי? יחבק אותו, ויגיד לו: "אני כאן, לא אעזוב. יותר אינך אבוד ונטוש ומפוחד עוד.– לתמיד, אני אתך."
מי יגיד לו? מי?
**
גבריאל רעם