ניתוח צילום של המתלוננת עם חיים רמון

חיבוק של המתלוננת עם חיים רמון

מבוא:
לפני מספר ימים, רעשה הארץ, פורסמו שלושה צילומים של המתלוננת בפרשת ההטרדה המינית של חיים רמון, ובאחד מהם, זה שמופיע כאן למעלה, היא נראית מחבקת אותו ומראה כלפיו עניין ברור ומובהק. דבר שחיזק את גירסת הנשים שהעידו לאחרונה שהן שמעו אותה אומרת שהיא מוצאת אותו כגבר מושך. מה שמציג את עניין הנשיקה שלו, כמשהו שנעשה מתוך תמימות וכמעט כתגובה להזמנה בלתי מילולית מצידה.
הנה כמה שורות של ניתוח על פי פרמטרים לא מילוליים. אך הפעם יותר מן הצד של ההקשר, מאשר מן הצד הטכני של הפרמטרים עצמם.

אקורד פותח – הוא:
נראה יותר אדיש מאשר מעוניין; לא פונה אליה בגופו, :פניו עייפות, יד בכיס, והשניה מחזיקה אותה בלי רגש. הוא נראה בצילום הזה כסטטיסט, פסיבי.

אקורד פותח – היא:

פעילה, יוזמת, מראה זיקה חזקה כלפי רמון. פונה אליו בגופה, נצמדת, מחייכת, משעינה ראש על כתפו, וכורכת יד סביב כרסו.

ניתוח:
על פניו, יש כאן גול ברור של ההגנה בשער של התביעה. דווקא המתלוננת, מראה סימנים שהיא מעודדת את רמון לחשוב שהיא מעוניינת בו. ועל כן, הנשיקה, לאור צילום זה, מן הסתם ניתנה באוירה של אור ירוק מצד המתלוננת. עד כאן תמיכה מלאה בגירסתו של רמון שלא מכחיש שנישק אותה, רק טוען שעשה זאת, כי הבין שזה רצונה.
אך הבנה של צילום אינה מורכבת רק מצירוף טכני, של מרכיבים בודדים, כפי שכאן: היא מחבקת, נשענת, והוא פסיבי. מסקנה? שהיא הראתה עניין בו יותר מאשר הוא בה. לא בדיוק, שהרי בצילום גם קיימת אוירה, סגנון והקשר כולל; החיבוק שלה לא מתחנחן ואין בו שמץ אירוטיות. יש בו דווקא אלמנטים, מצידה, של יחסי בת – אב:
היא מצמידה ומשעינה ראשה על כתפו, שזה שידור די ברור של בחורה צעירה שמצאה עוגן וחסות באדם בוגר וחזק.
ההיצמדות אליו יכולה לספר  על אדם חם, פתוח שמראה רגשות ללא חסימות או עכבות. כשהיא חשה חום למישהו, היא עושה זאת בטוטליות.
וכריכה היד סביב כרסו, היא איתות ברור לחוסר עניין מיני. כרס היא לא אזור מיני. וכריכת יד כזו בדרך כלל מצויה אצל בת המחבקת סבא אהוב וכו'.
ואם אירוטיות והתחנחנות או פלירטוט אין כאן, אז בקשת חסות, טוטליות ריגשית יש גם יש. בתוספת נאיביות ואולי רצון להשוויץ בפני החברה. נאיביות על שום שהיא לא שיערה כלל כי מתן דרור פומבי כזה לרגשותיה עלול לקבל פרשנות מינית על ידי רמון. ומדוע כך? מכיון שרק אדם שלא מעלה על דעתו פרשנות מינית, או שהוא לגמרי מתירני מבחינה מינית, יכול להרשות לעצמו חיבוק כזה טוטלי וגלוי, ועוד לעין המצלמה. להבנתי, הטוטליות והחופשיות של החיבוק מראים שלא העלתה כלל על דעתה שהוא עלול לפרש זאת בדרך מינית, אחרת מן הסתם לא הייתה עושה זאת בצורה כל כך גלויה מול המצלמה. שזו עין ציבורית. אם היה לה עניין מיני בו, מן הסתם לא הייתה מורחת זאת בצילום לעיני כל, ומצניעה זאת, ברמזים מיניים כמו שעושים בדרך כלל. עניין מיני, בדרך כלל משודר בעזרת פלירטוט, וסימנים זעירים (התחנחנות), וכאן סוד כוחו, הרימוז, הסוד, המיסתורין. ואילו כאן, אין שום דבר מאלה. הכל גלוי, פרוש לעיני כל. מיניית ופלירטוט, בלי רמז וסוד, אינם כאלה. וכאן היא לא מסתירה, מסוככת, או מצפינה. נהפוך, הוא: היא מגדילה עשות, ונראה שעושה הכל כדי שזיקתה לחיים רמון תהיה שפוכה לעיני כל. מה שמביא למסקנה כי גישתה הייתה תמימה לגמרי, והיא הרשתה לעצמה להיות כה גלויה, רק כי ממש לא העלתה על דעתה, שמישהו עלול לחשוב שיש לה זיקה מינית לאיש שהיא יכול להיות סבא שלה.
עד כאן לגבי הנאיביות. וחוסר הרימוז וההסתר רק יכולים לנבוע מאישיותה: מוחצנת, גלויה, חסרת עכבות או תיחכום. מה שמביא אותי למסקנה הרביעית, השוויצריות: היא אולי מפגינה כל כך את החום והקירבה לאיש, לא רק בגלל שהיא אכן מרגישה חום וקירבה לאיש הזה (שאכן, כנראה לא קשה לחוש חיבה כלפיו), אלא גם מכיון שהיא אולי מתכוונת לגזור קופון מן הצילום הזה; להראות אותו לחבריה ולהתרברב בקירבה ששורה בינה, החיילת הקטנה ובין האיש הגדול הזה.
ומה לגבי הנשיקה של חיים רמון? ובכן האיש כנראה באמת ובתמים פירש את החום התמים והכנראה המתרברב הזה של נערה צעירה – כעניין מיני, וניסה מזלו. מן הסתם מתוך אמונה מלאה כי מזלו שיחק לו וכי נערות צעירות אכן נמשכות אליו. הוא עשה את הטעות השכיחה של גברים, בעיקר ישראלים, שמפרשים נחמדות וגישה פתוחה וחמה של בחורה או אישה אליהם, כאור ירוק בעניין המיני. כלומר: אם היא חמה ופתוחה אלי, סימן שגם בעניין המיני זה כך. אמנם רק נשים תמימות לא חושבות שהגבר לא יפרש את החום והחיבה שלהן כלפיו כעניין מיני, אך אצל אישה לא כל הבעת חיבה היא בהכרח קשורה למין, ואילו אצל גברים, ראשית כל הבעת חיבה קשורה למין, וגם מה שלא קשור למין, קשור למין. כי זה מה שהראש הגברי חושב עליו רוב הזמן (בעיקר) כשהעיניים של הראש מבחינות בגוף צעיר ונאה.

אקורד סוגר – הוא:
חיים רמון, אכן לא קיבל כאן מקום, בניתוח, והוא אכן כאן בחזקת נוכח – נפקד. הוא, כאיש ציבור יודע היטב, לא להראות להיטות בחיבוק כזה אינטימי. והמסכה שלו מושלמת. ואכן מסכה, כי דקות לאחר מכן, לשונו מצאה עצמה, לכאורה, על פי טענתה, בפיה של הבחורה המוחצנת והחמה הזו.
אקורד סוגר – היא:
כל שכתוב כאן, יכול אולי להסביר את השוק האדיר שהיא חטפה כשהוא, לכאורה, נישק אותה בצורה מינית. היא כל כך לא העלתה על דעתה שיכול בכלל להתקיים כאן משהו מיני, עד שהיא הרשתה לעצמה להיות כה גלויה וחמה ופתוחה אליו. אם הייתה מעלה בדעתה את האפשרות שזה יביא אותו לנקוט בגישה מינית כלפיה,  מן הסתם הייתה מרסנת את החיבוק שלה ועושה אותו פחות טוטלי. מה שמסביר את הבכי שבכתה לאחר הנשיקה, היא הייתה בהלם, ואולי גם בעלבון, על שהוא פירש את החום והחיבה התמימים שלה כלפיו באופן מיני.

לסיכום:
ניתוח צילום, אינו רק סיכום של מרכיביו הבודדים, צילום הוא גם הסך הכל, כי מרכיבים בודדים יכולים לכזב, רק הסך הכל, מראה כיוון ברור. וכאן הכיוון: זיקה תמימה של בחורה גלויה וחמה שאולי רוצה לגזור קופון מן הקירבה הזו, ועל כן היא כה מופגנת.
כך מבחינתה, ומבחינת שניהם ברור שיש לנו כאן עניין של טרגדיה של טעויות; היא חשבה שחום חיבה כלפי סבא, לא יכולים בשום אופן להתפרש כעניין מיני. בעוד שהוא, כגבר ישראלי מצוי, היה בטוח שאם אישה מראה לו זיקה חיובית ועוד בצורה כל כך חזקה וחסרת עכבות, זה רק יכול להיות כי היא אינה עומדת בקסמיו. הנחה מאוד מובנת מבחינתו.
וכך נוצרה הנשיקה, פרי של הנחה מוטעית, אך מובנת – מבחינתו. ופרי רגש תמים, מוחצן, או מעט מתרברב – מצידה.
הנחה שלו. רגש מוקצן ותמים שלה, ביחד הובילו לתביעה המשפטית.
—

ניתוחי צילומים נוספים, באתר: פוטואנלסיס:          www.ipaper.co.il/photo